<h1>סמ"ק מצוריך סימן ר"ב</h1>
<h2>דף ח:</h2>
שלא לאכול חלב דכתיב (ויקרא ז') כל חלב שור וכבש (או) ועז לא תאכלו. שנינו בתורת כהנים ובפרק אילו טריפות (חולין דף מ"ט) מייתי לה ואת כל החלב לרבות חלב שעל גבי הדקין והוא ריש מעיין באמתא רבי עקיבא אומר להביא חלב שעל גבי הקיבה והלכה כדברי שניהם, ואנן אין אנו אוכלין לא דאקשתא ולא דאייתרא. ואמר שמואל חלב שהבשר חופה אותו מותר אך חלב שעל גבי הלונביל"ש אסור משום דבהמה בחייה פרוקי מפרקאא), תרבה דקלבוסתא אסור פירש רש"י חלב שעל גבי עצם קטן המונח על העצם שקורין הנק"א ומחובר לקוליתב), בחלב שעל גבי הכליות יש שני קרומים העליון חייב עליו כרת והסמוך לכוליא אסור מדברי סופרים ולובן כוליא הלכה כאביי דאמר אין אסור אלא מה שבחוץג), חוטין שבחלב אסורין מדברי סופרים, וה' חוטין יש בכסלים ג' מימין וב' משמאל הג' מתפצלין כל אחד ואחד לב' והב' מתפצלין כל אחד ואחד לג' ואי שליף להו חמימי משתלפי ואי לא בעי חטוטי בתרייהו, ואם היו שרויין במים הוו כחמימי צ"עד). והטבח צריך שני כלים אחד שמדיח בו בשר ואחד שמדיח בו חלבים, וצריך ב' סכינים אחד שמחתך בו בשר ואחד שמחתך בו חלביםה) לא לסחוף איניש כפלי עלויה בשראו), ופירש רש"י דהיינו בעודו חם אבל אם נתקרר מותר. והטבחים נאמנים על ניקור חלב ודם וגיד, אך אם נמצא אחר הטבח חלב כשעורה מעבירין אותו כזית גם מלקין אותו. א) לונביל שנמלח עם חתיכה אחרת ואינו מנוקר בחתיכה עצמה בעינן ס' מן החלב שבו והחתיכה אחרת אינה אסורה שהחלב אינו מפעפע מחתיכה לחתיכה על ידי מלח כי אם על ידי בישול, ואם הוא מנוקר מן החלב ואינו מנוקר מן הקרום שעליו אינו טעון כי אם קליפה, עכ"ל תוספות. ובתשובת רש"י כתוב דבשר הלונביל"ש שבשלו בקדירה ר' (יודן) מתיר והוא שמנקרו ומולחו יפה מפני שהן חלקין פלנ"ש בלע"ז ואינם יכולים לקבל מלח לפיכך אין רגילות לבשלן בקדירה אלא אוכלין אותם צלי ואין חולק בדבר, עכ"ל התשובה. ב) האליה מלמעלה עליו יש חלב תחת ראש המיתן שקורין לונבי"ל בלע"ז והחלב שעל הכסלים הוא וחייבין עליו כרת. על זה כתב הר"ר אליעזר ממיץ וז"ל, סמוך לזנב יש שומן באליה ועליה יש חלב הקולבוסת שאמרנו ואותו חלב ושומן האליה דבוקים זה בזה ואין ביניהם אלא גיד אחד לבן כעין הכרום ומראיהו כמראה שומן מה שעל הגיד שהוא כעין קרום לבן אסור בכרת ומה שתחתיו מותר מטעם חלב שהבשר חופה אותו וצריך לגרור אותו גיד יפה יפה לפי שהוא לבן טועין בו כמה בני אדם ואין יודעים להפריש בין חלב לשומן, ע"כ דבריו. ובס"ג כתוב חלב שעל הכסלים הוא חלב הקולבוסת במקום שהיריכים מתחברות, וכן כתב רבינו משה חלב שבעיקרי היריכות מבפנים חייבין עליו כרת והוא חלב שעל הכסלים, עכ"ל ס"ג (סי' קל"ו). ג) ויש להחמיר ולהסיר אף כל מה שבפנים, עכ"ל ס"ק. ד) ומורינו רבינו יחיאל מפריש לא היה אוכל מאותה חתיכה כלל לפי שאותן טבחים אינן זריזים להסיר אותם חמימי, עכ"ל ס"ק. ה' חוטין אסורי' יש ג' מהם משום חלב וב' מהם משום דם, חוטי הכסלים והכליות והטחול אסורין משום חלב וצריכים לחטט אחריהם, חוטים שבכתף ושבלחי אסורין משום דם וסגי להו בחתיכת החוטין ולמולחן. ואומר רבינו ברוך דצריך לקלוף היותרת מבחוץ [משום] חלב הגדול ששוכב שם אבל היותרת מבפנים לצד הריאה אין צריך להסיר הקרום שמאותו צד אין שום חלב, ואם חתך היותרת מן הבהמה ואינו יודע מה היה בפנים ומה היה בחוץ צריך להסיר הקרום משני צדדין, עכ"ל תוס'. קרום שבכסלים סמוך למטה עם קרום הבשר שסביב הדפנות שחותכין כדי לתחוב ידו שם כדי לבדוק הריאה אסור משום חלב, שלושה קרומים שעל הטחול קרום שעל הכסלים קרום שעל הכליות אסורין משום חלב, חלב שעל המסס ובית הכוסות חלב שעל הכרס הקרב הוא וחייבין עליו כרת, חלב הדקין המלופפין וחלב הלב מותר, ויש מן הגאונים שאומרים שראש המעיים הזה שצריך לגרדו הוא המעיים שיצא בו הרעי שהוא סוף המעיים כך כתב רבינו משה (הל' מאכ"א פרק ז' הל' ט'), עכ"ל ס"ג (שם). נמצא כתוב משם הר"ר יצחק מקורבי"ל שאם לא הוסר הקרום שעל דק החזה ונמלח הבשר שאין צריך אלא קליפה אחר שהוסר כל החלב הדבוק עליו, עכ"ל. ה) ואחד ששוחט בה, ע"כ. ו) פי' כדי לנאותה, עכ"ל.
<h2>דף מט:</h2>
שלא לאכול חלב דכתיב (ויקרא ז') כל חלב שור וכבש (או) ועז לא תאכלו. שנינו בתורת כהנים ובפרק אילו טריפות (חולין דף מ"ט) מייתי לה ואת כל החלב לרבות חלב שעל גבי הדקין והוא ריש מעיין באמתא רבי עקיבא אומר להביא חלב שעל גבי הקיבה והלכה כדברי שניהם, ואנן אין אנו אוכלין לא דאקשתא ולא דאייתרא. ואמר שמואל חלב שהבשר חופה אותו מותר אך חלב שעל גבי הלונביל"ש אסור משום דבהמה בחייה פרוקי מפרקאא), תרבה דקלבוסתא אסור פירש רש"י חלב שעל גבי עצם קטן המונח על העצם שקורין הנק"א ומחובר לקוליתב), בחלב שעל גבי הכליות יש שני קרומים העליון חייב עליו כרת והסמוך לכוליא אסור מדברי סופרים ולובן כוליא הלכה כאביי דאמר אין אסור אלא מה שבחוץג), חוטין שבחלב אסורין מדברי סופרים, וה' חוטין יש בכסלים ג' מימין וב' משמאל הג' מתפצלין כל אחד ואחד לב' והב' מתפצלין כל אחד ואחד לג' ואי שליף להו חמימי משתלפי ואי לא בעי חטוטי בתרייהו, ואם היו שרויין במים הוו כחמימי צ"עד). והטבח צריך שני כלים אחד שמדיח בו בשר ואחד שמדיח בו חלבים, וצריך ב' סכינים אחד שמחתך בו בשר ואחד שמחתך בו חלביםה) לא לסחוף איניש כפלי עלויה בשראו), ופירש רש"י דהיינו בעודו חם אבל אם נתקרר מותר. והטבחים נאמנים על ניקור חלב ודם וגיד, אך אם נמצא אחר הטבח חלב כשעורה מעבירין אותו כזית גם מלקין אותו. א) לונביל שנמלח עם חתיכה אחרת ואינו מנוקר בחתיכה עצמה בעינן ס' מן החלב שבו והחתיכה אחרת אינה אסורה שהחלב אינו מפעפע מחתיכה לחתיכה על ידי מלח כי אם על ידי בישול, ואם הוא מנוקר מן החלב ואינו מנוקר מן הקרום שעליו אינו טעון כי אם קליפה, עכ"ל תוספות. ובתשובת רש"י כתוב דבשר הלונביל"ש שבשלו בקדירה ר' (יודן) מתיר והוא שמנקרו ומולחו יפה מפני שהן חלקין פלנ"ש בלע"ז ואינם יכולים לקבל מלח לפיכך אין רגילות לבשלן בקדירה אלא אוכלין אותם צלי ואין חולק בדבר, עכ"ל התשובה. ב) האליה מלמעלה עליו יש חלב תחת ראש המיתן שקורין לונבי"ל בלע"ז והחלב שעל הכסלים הוא וחייבין עליו כרת. על זה כתב הר"ר אליעזר ממיץ וז"ל, סמוך לזנב יש שומן באליה ועליה יש חלב הקולבוסת שאמרנו ואותו חלב ושומן האליה דבוקים זה בזה ואין ביניהם אלא גיד אחד לבן כעין הכרום ומראיהו כמראה שומן מה שעל הגיד שהוא כעין קרום לבן אסור בכרת ומה שתחתיו מותר מטעם חלב שהבשר חופה אותו וצריך לגרור אותו גיד יפה יפה לפי שהוא לבן טועין בו כמה בני אדם ואין יודעים להפריש בין חלב לשומן, ע"כ דבריו. ובס"ג כתוב חלב שעל הכסלים הוא חלב הקולבוסת במקום שהיריכים מתחברות, וכן כתב רבינו משה חלב שבעיקרי היריכות מבפנים חייבין עליו כרת והוא חלב שעל הכסלים, עכ"ל ס"ג (סי' קל"ו). ג) ויש להחמיר ולהסיר אף כל מה שבפנים, עכ"ל ס"ק. ד) ומורינו רבינו יחיאל מפריש לא היה אוכל מאותה חתיכה כלל לפי שאותן טבחים אינן זריזים להסיר אותם חמימי, עכ"ל ס"ק. ה' חוטין אסורי' יש ג' מהם משום חלב וב' מהם משום דם, חוטי הכסלים והכליות והטחול אסורין משום חלב וצריכים לחטט אחריהם, חוטים שבכתף ושבלחי אסורין משום דם וסגי להו בחתיכת החוטין ולמולחן. ואומר רבינו ברוך דצריך לקלוף היותרת מבחוץ [משום] חלב הגדול ששוכב שם אבל היותרת מבפנים לצד הריאה אין צריך להסיר הקרום שמאותו צד אין שום חלב, ואם חתך היותרת מן הבהמה ואינו יודע מה היה בפנים ומה היה בחוץ צריך להסיר הקרום משני צדדין, עכ"ל תוס'. קרום שבכסלים סמוך למטה עם קרום הבשר שסביב הדפנות שחותכין כדי לתחוב ידו שם כדי לבדוק הריאה אסור משום חלב, שלושה קרומים שעל הטחול קרום שעל הכסלים קרום שעל הכליות אסורין משום חלב, חלב שעל המסס ובית הכוסות חלב שעל הכרס הקרב הוא וחייבין עליו כרת, חלב הדקין המלופפין וחלב הלב מותר, ויש מן הגאונים שאומרים שראש המעיים הזה שצריך לגרדו הוא המעיים שיצא בו הרעי שהוא סוף המעיים כך כתב רבינו משה (הל' מאכ"א פרק ז' הל' ט'), עכ"ל ס"ג (שם). נמצא כתוב משם הר"ר יצחק מקורבי"ל שאם לא הוסר הקרום שעל דק החזה ונמלח הבשר שאין צריך אלא קליפה אחר שהוסר כל החלב הדבוק עליו, עכ"ל. ה) ואחד ששוחט בה, ע"כ. ו) פי' כדי לנאותה, עכ"ל.
<h2>דף צג.</h2>
שלא לאכול חלב דכתיב (ויקרא ז') כל חלב שור וכבש (או) ועז לא תאכלו. שנינו בתורת כהנים ובפרק אילו טריפות (חולין דף מ"ט) מייתי לה ואת כל החלב לרבות חלב שעל גבי הדקין והוא ריש מעיין באמתא רבי עקיבא אומר להביא חלב שעל גבי הקיבה והלכה כדברי שניהם, ואנן אין אנו אוכלין לא דאקשתא ולא דאייתרא. ואמר שמואל חלב שהבשר חופה אותו מותר אך חלב שעל גבי הלונביל"ש אסור משום דבהמה בחייה פרוקי מפרקאא), תרבה דקלבוסתא אסור פירש רש"י חלב שעל גבי עצם קטן המונח על העצם שקורין הנק"א ומחובר לקוליתב), בחלב שעל גבי הכליות יש שני קרומים העליון חייב עליו כרת והסמוך לכוליא אסור מדברי סופרים ולובן כוליא הלכה כאביי דאמר אין אסור אלא מה שבחוץג), חוטין שבחלב אסורין מדברי סופרים, וה' חוטין יש בכסלים ג' מימין וב' משמאל הג' מתפצלין כל אחד ואחד לב' והב' מתפצלין כל אחד ואחד לג' ואי שליף להו חמימי משתלפי ואי לא בעי חטוטי בתרייהו, ואם היו שרויין במים הוו כחמימי צ"עד). והטבח צריך שני כלים אחד שמדיח בו בשר ואחד שמדיח בו חלבים, וצריך ב' סכינים אחד שמחתך בו בשר ואחד שמחתך בו חלביםה) לא לסחוף איניש כפלי עלויה בשראו), ופירש רש"י דהיינו בעודו חם אבל אם נתקרר מותר. והטבחים נאמנים על ניקור חלב ודם וגיד, אך אם נמצא אחר הטבח חלב כשעורה מעבירין אותו כזית גם מלקין אותו. א) לונביל שנמלח עם חתיכה אחרת ואינו מנוקר בחתיכה עצמה בעינן ס' מן החלב שבו והחתיכה אחרת אינה אסורה שהחלב אינו מפעפע מחתיכה לחתיכה על ידי מלח כי אם על ידי בישול, ואם הוא מנוקר מן החלב ואינו מנוקר מן הקרום שעליו אינו טעון כי אם קליפה, עכ"ל תוספות. ובתשובת רש"י כתוב דבשר הלונביל"ש שבשלו בקדירה ר' (יודן) מתיר והוא שמנקרו ומולחו יפה מפני שהן חלקין פלנ"ש בלע"ז ואינם יכולים לקבל מלח לפיכך אין רגילות לבשלן בקדירה אלא אוכלין אותם צלי ואין חולק בדבר, עכ"ל התשובה. ב) האליה מלמעלה עליו יש חלב תחת ראש המיתן שקורין לונבי"ל בלע"ז והחלב שעל הכסלים הוא וחייבין עליו כרת. על זה כתב הר"ר אליעזר ממיץ וז"ל, סמוך לזנב יש שומן באליה ועליה יש חלב הקולבוסת שאמרנו ואותו חלב ושומן האליה דבוקים זה בזה ואין ביניהם אלא גיד אחד לבן כעין הכרום ומראיהו כמראה שומן מה שעל הגיד שהוא כעין קרום לבן אסור בכרת ומה שתחתיו מותר מטעם חלב שהבשר חופה אותו וצריך לגרור אותו גיד יפה יפה לפי שהוא לבן טועין בו כמה בני אדם ואין יודעים להפריש בין חלב לשומן, ע"כ דבריו. ובס"ג כתוב חלב שעל הכסלים הוא חלב הקולבוסת במקום שהיריכים מתחברות, וכן כתב רבינו משה חלב שבעיקרי היריכות מבפנים חייבין עליו כרת והוא חלב שעל הכסלים, עכ"ל ס"ג (סי' קל"ו). ג) ויש להחמיר ולהסיר אף כל מה שבפנים, עכ"ל ס"ק. ד) ומורינו רבינו יחיאל מפריש לא היה אוכל מאותה חתיכה כלל לפי שאותן טבחים אינן זריזים להסיר אותם חמימי, עכ"ל ס"ק. ה' חוטין אסורי' יש ג' מהם משום חלב וב' מהם משום דם, חוטי הכסלים והכליות והטחול אסורין משום חלב וצריכים לחטט אחריהם, חוטים שבכתף ושבלחי אסורין משום דם וסגי להו בחתיכת החוטין ולמולחן. ואומר רבינו ברוך דצריך לקלוף היותרת מבחוץ [משום] חלב הגדול ששוכב שם אבל היותרת מבפנים לצד הריאה אין צריך להסיר הקרום שמאותו צד אין שום חלב, ואם חתך היותרת מן הבהמה ואינו יודע מה היה בפנים ומה היה בחוץ צריך להסיר הקרום משני צדדין, עכ"ל תוס'. קרום שבכסלים סמוך למטה עם קרום הבשר שסביב הדפנות שחותכין כדי לתחוב ידו שם כדי לבדוק הריאה אסור משום חלב, שלושה קרומים שעל הטחול קרום שעל הכסלים קרום שעל הכליות אסורין משום חלב, חלב שעל המסס ובית הכוסות חלב שעל הכרס הקרב הוא וחייבין עליו כרת, חלב הדקין המלופפין וחלב הלב מותר, ויש מן הגאונים שאומרים שראש המעיים הזה שצריך לגרדו הוא המעיים שיצא בו הרעי שהוא סוף המעיים כך כתב רבינו משה (הל' מאכ"א פרק ז' הל' ט'), עכ"ל ס"ג (שם). נמצא כתוב משם הר"ר יצחק מקורבי"ל שאם לא הוסר הקרום שעל דק החזה ונמלח הבשר שאין צריך אלא קליפה אחר שהוסר כל החלב הדבוק עליו, עכ"ל. ה) ואחד ששוחט בה, ע"כ. ו) פי' כדי לנאותה, עכ"ל.
<h2>דף צו:</h2>
ואמרינן התם גדי שצלאו בחלבו אסור לאכול אפילו מריש אונו (אזנו) אע"פ שהאזנים למעלה הם בתנורים שלהם לפי שהחלב מפעפע אפילו מלמטה למעלה, אבל דם אינו מפעפע מלמטה למעלה לפיכך אם חתיכה טבולה מקצתה בציר ומקצתה חוץ לציר אין אסור אלא מה שבתוך הציר והשאר מותר, ואפילו יש במה שבתוך הציר שומן אינו אוסר השאר שאין לאסור מטעם חתיכה עצמה נעשת נבילה אלא היכא שעיקר האיסור יכול להתפשטא). גדי שצלאו בחלבו והוא כחוש קולף ואוכל עד שמגיע לחלבו, והוא הדין בקרומים הנאסרין משום חלב, ולאו דווקא עד שמגיע לחלב אלא סמוך לו שצריך שישייר כדי נטילת המקום סמוך לחלב, ונראה דגם קרום הנאסר חוצץ בפני חלב אם ישנו על הקרום כדאמרינן כוליא בחלבה הוהב). ומין במינו נהגו העולם כר"ת (תוס' דף צ"ו ד"ה אמר) דהוי בששים, וגם מדין טעם כעיקר דהוי דאורייתא כמותו נהגו, ודווקא מין בשאינן מינו אבל מין במינו דאורייתא חד בתרי בטיל ומדרבנן בעינן ס', ונפקא מינא דספיקא דאורייתא לחומרא וספיקא דרבנן לקולאג). ואיסור נבילה ואיסור טריפה חייל על איסור חלבד). א) וכאן אין הדם (יוצא) יכול לפעפע עם השומן למעלה, ומטעם זה שבארנו דבר הנאסר כדי קליפה אינו חוזר ואוסר כדי קליפה ומלח הבלוע מן הדם אינו אוסר הבשר, אף על פי שלאחר שנעשית נבילה נותן טעם בבשר שהרי כל בשר שנמלח ששהה במילחו יום או יומים יש בו טעם מלח יותר וצ"ל שאף על פי שנבלע בבשר טעם המלח טעם הדם (שנבלע) שנמלח לא נבלע בו כלל, עכ"ל ס"ג. ודוקא מן הציר שהוא מן הבשר שנפל קודם פליטתה לפיכך אסור מה שבתוך הציר אבל מן הציר שלאחר פליטתה סגי בקליפה, ומהו שיעור פליטתה כדי צלי, ומעשה בא לפני רש"י מבשר שגמרה פליטתה ואחר כך שמו בכלי שאין מנוקב והתיר רש"י, עכ"ל תוס' (חולין דף קי"ג). [ומכל מקום המולח בשר בכלי שאינו מנוקב כל הבשר אסורה אפילו מה שחוץ לציר ואפילו בלא שומן, וכן עשה ר"ת מעשה בתרנגולת אחת שנמלחה בכלי שאינו מנוקב ואף על פי שלא שהתה כדי מליחה ואסר כולה, והביא ראייה לדבריו דלא אשכחן דמפליג תלמודה גבי כלי שאינו מנוקב בין שהתה כדי מליחה ללא שהתה, מיהו יש רוצים להתירה על ידי שחותכין ומשליכין מה שבתוך הציר מידי דהוה החתיכה שנפלה בתוך הציר כדאיתא בפנים, אך לא מצאו ידיהם ורגליהן מדאמ' פרק כל הבשר (שם) דגים ועופות שמלחו זה עם זה הדגים אסורים ופריך היכי דמי אי בכלי שאינו מנוקב אפילו עופות ועופות נמי אסורין משמע דאסורין מעבר לעבר קאמר דהא מדמה כלי שאינו מנוקב לדגים ועופות והתם הדגים אסורין לגמרי מעבר לעבר, ואל תשיביני מאי שנא מחתיכה שנפלה מקצתה בציר שפשוט הדבר שאינו אסור כי אם מה שבתוך הציר כדפי' בפנים ובספר רבינו ברוך, יש לומר דלא דמי דהתם מיירי שהחתיכה כבר נמלחה כמשפט בכלי מנוקב דפלטה כל דמה ולכך כשנפל אחרי כן מקצתה בתוך הציר מותר מה שחוץ לציר כיון דדם אינו מפעפע מלמטה למעלה אבל כשנמלחה בתחילה בכלי שאינו מנוקב אז ודאי הוא הדין דמיתסר כולה אף מה שחוץ לציר ולא משום בליעת הציר שיצא ממנה דודאי לא מבלע במה שחוץ לציר כדפי' דדם אינו מפעפע מלמטה למעלה אלא משום דם עצמו שלא יצא לחוץ עדיין ממנה מיתסר כולה דאף כי לא שהתה שם כדי מליחה מכל מקום לא יצא כל דמה ממנה לפי שהמקום דחוק שם כיון שאינו מנוקב, ואם תאמר ומה בכך אם לא יצא כל דמה והלא דם האיברים כל זמן שלא פירש מותר, ויש לומר היינו דווקא שלא פירש כלל ממקומו אבל כשפירש ממקום למקום כגון הכא דכיון שנמלחה מיד הדם פורש ויוצא ממנה ממקום למקום ומכל מקום אינו יוצא לגמרי כיון שאינו מנוקב ולכך מתסרא כולה אף על גב דלא פירש לגמרי חוץ לחתיכה מכל מקום כיון דפירש ממקום למקום בחתיכה עצמה חשיב שפיר פירש מידי דהוה אאומצא דאסמיק, מיהו אף על גב דאומצא דאסמיק סגי בחתכה ומלחה הכא גבי כלי שאינו מנוקב אין לו תקנה במליחה כדמשמע נמי לישנא דתלמודא דקאמר אי בכלי שאינו מנוקב אפילו עופות ועופות נמי אסורין משמע אסורין בלא תקנה דומיא דדגים ועופות, ואם תאמר מאי שנא מאומצא דאסמיק ומחתיכה מלוחה על שאינה מלוחה ובשר צלי קודם גמר צלייתו, יש לומר שיש טעם לחלק כדפי' בתוס' (שם ד"ה ודגים), וכן בההיא דקאמר גבי ההוא דמלח גרמא גרמא (שם קי"ג) ופרי' תלמודא חדא נמי פריש מהאי גיסא ובלע מהאי גיסא ולא כפי' התוס' (שם) שפירש פריש מהאי גיסא כלומר שפירש לגמרי חוץ לחתיכה דזה אינו נראה דאם כן אמאי הוצרך לומר ובלע האי גיסא הוה ליה למימר פריש והדר בלע אלא שמע מינה כדפרישית, עכ"ל ספר הקטן]. [ואם חתיכת בשר נמלחה עם חלב המחובר בה והחלב למעלה ואין בחתיכה ס' מן החלב ונמלחו חתיכות אחרות עמה ותחתיה כל האחרות מותרות שאין חלב מפעפע מחתיכה לחתיכה כי אם על ידי רוטב ואותה שהחלב מחובר בה אסורה והאחרות לא תסייע לחברתה לבטל בס' הואיל ואין החלב מפעפע בה, אך אם החלב למטה או החתיכה האחרת על החלב ונוגע בחלב אז הם אסורות אם אין בשניה ס' לבטל החלב דחלב מפעפע בה ולא מקרי מחתיכה לחתיכה כי האי גונא הואיל ונוגעת בחלב, ואם נמלחו הרבה חתיכות יחד ולא נודע איך נמלחו אם החלב למטה אם לאו ואיזו חתיכה היתה סמוכה לה כולן אסורות אם אין בחתיכה עצמה ס' דשמא אותה שהחלב נמלחה מחובר בה נמלחה לבדה ונאסרה ואחר כך נהפך החלב ונגע לחתיכה שאצלה ואסרה וכולן אסורות מספק שאם היינו יודעים איזו חתיכה היתה סמוכה לה בשעת מליחה לא היינו אוסרין כי אם אותה לבדה אם אין בשתיהן ס' מן החלב לבטלה, עכ"ל. אשה חתכה אחד מן היריכים מן הגדי עם הרביע שלפנים ומלחו ביחד ושהה כדי שיעור מליחה ואחר נתנה אותן בשק והוציאה ולא הבינה אם האיסור למטה אינו מפעפע ועולה ואם האיסור למעלה מפעפע ויורד, ואומר מו' ז"ל דסגי בקליפה ואותה קליפה אינו אוסרת אפילו שהתה כל היום כולו, לשון תוספות]. [ואומר מהר"ם נ"ע חתיכה חלב שנמלחה עם חתיכות הרבה של בשר אם החלב דבוק לחתיכה אחת פעמים שאותה חתיכה שדבוק בה החלב מותרת ואותה חתיכה שמונחת אצלה אסורה כגון שבאותה חתיכה שהוא דבוק שם יש ס' אז היא מותרת ומכל מקום צריך לקלוף אותה לצד החלב ואותה שהיא מונחת אצל החתיכה אשר החלב דבוק בה אם היתה מונחת לצד החלב אסורה אם אין בה ס' אף על פי שאין החלב דבוק בה משום דמפעפע בכל החתיכה אבל אם לא היתה מונחת לצד החלב אפילו אין בה ס' מותרת כי חלב אינו מפעפע מחתיכה לחתיכה בלא רוטב, ואם החלב אינו דבוק לשום חתיכה אותה שמונחת אצל החלב אם אין בה ס' אסורה אבל כל שאר חתיכות מותרות לפי שאין חלב מפעפע בלא רוטב, אבל אם נגע חתיכה אחת או שתים בחלב אפילו הכיר אותה תחילה כשנגעו בחלב ולבסוף נתערבו יחד עם אחרות ועכשיו אין מכיר אותן אם יש לשם מן הכשירות יותר שלא נגעו בחלב כולן מותרות וחד בתרי בטיל בדבר יבש אפילו ראויין להתכבד כיון דלא אסירי אלא מטעם בליעה, עכ"ל התשב"ץ (סי' של"ה). ב) ומיהו אין נראה להתיר אפילו בגדי כחוש אלא אם כן יש בו ס' מן החלב כי יש מפרשים ההוא כחוש הוה ולא היה בו כי אם מעט חלב והיה בגדי ס' מן החלב אבל אי ליכא ס' ודאי אסור כל הגדי כיון דחלב מפעפע בכל החתיכות לא שנא שמן ולא שנא כחוש, ותדע דהא בההיא דטיפת חלב משמע דחלב מפעפע בכל החתיכות ולא מפליג בין חתיכה שמינה לחתיכה כחושה כל שכן בחלב דמפעפע טפי מסברא, ועוד בר מן דין ובר מן דין איכא לפרש האי שנוייא דכחוש הוה לא קאי לפי המסקנא וכן שינוייא דכוליא בחלבה הוה אלא העיקר כדמסיק במסקנא כילבית באילפס [פי' שקץ דגים קטנים באילפס של בשר] הוה, וכן נראה עיקר דאותו תירוץ אחרון דכילבית באילפס כו' בא לסתור התירוצים הראשונים ולומר דלא היו דברים מעולם דהמעשה שהתיר רבי יוחנן לא היה בגדי כחוש בחלבו ולא בכוליא בחלבו דכי האי גוונא לא הוי שרי רבי יוחנן אלא המעשה שהתיר היה בכילבית באילפס כדקאמר דליטעמיה קפילא ארמאה, וכן נראה דתמיה גדולה היא להתיר כוליא בחלבה משום קרום המפסיק דידוע הוא כי כל החלב נבלע בכוליא, הילכך יש לאסור שניהם גדי דצלאו בחלבו אי ליכא ס' וכן כוליא שצלאה בחלבה וכי האי גוונא איכא בתלמודא בעלמא היכא דמשני מתלתא שנויי שהאחרון בא לסתור הראשונים, עכ"ל ס"ק. ג) והא דאמרינן דספיקא דרבנן לקולא היינו כגון שנשפכו המים קודם ששערו אם יש בהם ס' אם לאו אבל אם המים לפנינו ואין אנו יודעים לשער אותם כי האי גוונא לא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא כיון שחכם יכול לשער אותם דדעת השוטים אינו כלום, כך פירש בספר רבינו ברוך, עכ"ל ס"ק. ד) חלב או איסור אחר שנפל בקדירה וצריך לשער ס' משערינן ברוטב ובחתיכות ובקיפה היא דקרקת שבשולי קדירה הנלע"ז פונדריל"א, ואין מסייע עובי הקדירה לשיעור ס' ולא מה שבלעה קדירה מן ההיתר כי כמו כן בלעה הקדירה מן האיסור ואין לעמוד על הדבר, וס' שאמרנו הוא מלבד האיסור שאין האיסור ממנין ס', לשון ס"ג. מעשה בא לפני הר"י מניקול"א בגויה אחת שהניחה הנר של חלב כמו נר שהיתה שורפת על גבי מחבת של חרס שהיתה מונחת על גבי חמין של שבת ושהתה הפתילה עד שנשרפה הפתילה והחלב שעליה נמוח על המחבת טרפ"א בלע"ז והמחבת נוגעת בחמין מבחוץ שהיתה מונחת על שולי הקדירה, ואסר הכל דהא אם נפלה הפתילה בתוך הקדירה היינו יכולים לבטלה בס' אבל עתה כשנוגעת בחרס ואוסרת החרס ואין שום דבר מבטלה מיד אוסרת מקום מגעה ומאחר שמקום מגעה אסורה כל הכלי אסור ואוסר התבשיל, אבל כשהאיסור נופל ברוטב מיד טעם הרוטב מבטלה ואין כח באיסור לאסור דיכולנו לשער בס' אבל כשנופל על הקערה או על הקדירה או על המחבת והם חמין והקדירה נעשה איסור ושוב אוסרת הקדירה כל התבשיל שאין ס' בתבשיל מן כל הקדירה, עכ"ל תוס'. [גוי שידיו מלוכלכות בשמנונית של איסור והסיר בידיו הקדירה של היתר מעל האש דבר מועט הוא ושרי כיון דליכא אלא משהו בעלמא, עכ"ל ספר התרומה]. תשובה מרבינו יחיאל מפרי"ש, על חלב הקיבה שהיה תלוי בקיבה ומלחוהו עם הרבה בני מעיים ושאלו מה יעשה מהם, וענה כי אותה חתיכה אשר החלב דבוק בה אסור משום דשמא אין בה ס' ונעשה נבילה והאחרים בני מעיים שנמלחו עמה לא מצטרפו לבטל החלב בס' משום דספיקא דאורייתא לחומרא ואיכא לספוקי שמא נמלחה לבדה והחלב היה מכוסה בתוך הקיבה, אבל בני מעיים אחרים שרו משום דמאי אמרת דחתיכה עצמה נעשית נבילה והמלח מוליך טעמה בכל הבני מעיים זה אינו דכיון דהאיסור היה מכוסה בתוך הקיבה לא היה מוליך הטעם אלא על ידי רוטב, ואי אמרת משום ספיקא דאורייתא לחומרא נימא בכל החתיכות זאת החתיכה נמלחה עמה ואסורה מכל מקום לא מיתסר דכיון דאי אפשר שנגעה בכולן אלא אמרת מכל אחת נמלחה עמה מיד יבטלוה האחרות דחד בתרי בטיל ומכל מקום החתיכה אסורה והבני מעיים מותרים, עכ"ל. הכרס שנמלחה עם הקרום שלו מו' ז"ל אומר שאינה טעונה כי אם קליפה תחת הקרום שהקרום אינו מפעפע והעולם נהגו בו איסור, עכ"ל.
